לגעת בחושים. התפתחות ילדים, חלק 2: חוש המישוש 

 לחוש המישוש חלק מרכזי בהתפתחות ההגדרה העצמית שלנו.  חוש המישוש מסייע להתפתחות המודעות שלנו, על תפיסת מיקומנו בחלל, על יכולתנו לתקשר עם אנשים אחרים, על יכולת הפקת הדיבור שלנו ואפילו על יציבותנו. בשונה משאר החושים, חוש המישוש קיים בכל הגוף, שכן האיבר הקולט את התחושות הוא העור. 

מגע

מגע הוא צורך קיומי.  מחקרים הראו כי תינוקות שלא נוגעים בהם, ימותו. תינוק שאינו אוהב מגע, או אינו זקוק למגע, סובל, כנראה, מבעיה כלשהי. כבר ברחם נמצא התינוק במגע תמידי וישיר עם מי השפיר, כאשר הוא מתנועע הוא נוגע בדופן הרחם ואף מכניס את כף ידו לפיו. ביציאה לאוויר העולם מתבצע, למעשה, מעבר חד ממגע תמידי לחוסר מגע. המגע מתחדש כאשר מניחים את התינוק על אמו. הנינוחות שבתחושת המגע המוכרת מתגלמת בזחילה שהוא יכול לבצע לכיוון הפטמה, לאחוז אותה בפיו, ולינוק.

 עיסוי כפיצוי

העיסוי בא למלא את מקומו של המגע ברחם. הכוונה היא למגע מלא של כף היד על פני גוף התינוק, תוך כדי שימוש במגוון תנועות- ליטוף, סחיטה וכו', מבלי להתמקד בסוג תנועה אחד ובמקום אחד. כאשר העיסוי נעשה עם שמן, האפקט חזק יותר ומהנה יותר. המגע יוצר אצל התינוק מודעות לגופו, ותורם להכרות שלו עם איבריו השונים. בעזרת המגע אנו מלמדים את התינוק איזה תנועות הוא יכול לבצע, דבר שישפיע בעתיד על התפתחות השרירים, המפרקים והקואורדינציה, וכן על המוטוריקה הגסה והעדינה. 

חוש מישוש מולד

תינוקות נולדים עם חוש מישוש מפותח. אזורי התחושה המפותחים ביותר הם בקצות האצבעות ובאזור הפה. בשבועות הראשונים כל נגיעה קלה בתינוק עלולה לגרור תגובה של אי שקט ואף בכי. במשך הזמן המוח לומד לדכא את התגובות המוגזמות, והתגובה הופכת להיות תואמת לגירוי.בשנים הראשונות לחייו לומד התינוק להתאים את התחושות הנובעות מחוש המישוש, לאלה הנובעות מחושים אחרים. הוא ממשש כדור ורואה את התמונה שלו, או לומד לקשר בין רעש שעושים גופים מסוימים לבין התחושה שלהם. במשך הזמן הוא רוחש מיומנות נוספת של הפרדה בין החושים. הוא יכול לשמוע רעשן כאשר עיניו עצומות ולזהות שזהו רעשן. כלומר, נוצר שיתוף פעולה בין חושי המישוש והראיה. 

חשיבותו של חוש המישוש

התפתחות מערכת העצבים מאפשרת לילד לזהות תחושות שהוא חש בשתי נקודות שונות של גירוי ולהבדיל ביניהן. מיכולת התחושה נגזר תחום שלם של יכולות לווסת לחץ ולהפעיל את כמות הכוח הדרושה כדי להרים ולאחוז בחפצים. ילדים אשר אינם מרבים למשש בעזרת ידיהם ואינם מפתחים יכולת זו, עלולים לסבול מבעיות הכרוכות באחיזת חפצים והפעלתם. 

העור והפה

העור הוא איבר התחושה המרכזי הקשור לחוש המישוש, ודרכו מתקבלת כמות גדולה מאוד של גרייה. ילד לומד להכיר את עצמו דרך המגע באיברים שונים בגופו. הוא לומד להבחין בין נגיעה חזקה לחלשה, וכן להבחין באיזה חלק של גופו הוא מרגיש את מגע.

המישוש עצמו מתחיל בגיל צעיר ביותר, כאשר התינוק נוגע בסדין, מגרד אותו, ולומד, דרך המגע, להכיר מרקמים שונים כמו רך, קשה, מחוספס, חלק וכו'.בשלב השני לומד התינוק לחוש דרך הפה. בגיל שבו תינוקות נוהגים להכניס לפה חומרים שונים, הם לומדים להכיר את תכונות החפץ - רך, קשה, חלק, מחוספס, זוויתי או עגול. באמצעות חוש המישוש מקבל הילד אינפורמציה רבה ומגוונת על הסביבה ועל עצמו.

הנאה וחוסר הנאה

תינוק מקבל גרייה תחושתית מכל פעולה. הליכה על חול, ריצוף או דשא, מספקת תחושה מסוג מסוים, והוא לומד להבחין האם התחושה נעימה לו או לא, והאם הוא רוצה לחזור אליה או להימנע ממנה להבא. פעמים רבות אנו רואים ילד יושב ובוכה בארגז חול. הוא פשוט לא נהנה ממגע החול בגופו. מצב דומה יכול להתרחש בשפת הים, על דשא וכו'. תחושת ההנאה או חוסר ההנאה מהסביבה הפיזית מועברת דרך תחושת המגע.

לדעת לגעת

הדרך המומלצת לנהוג עם ילדים בעלי רגישות יתר למגע היא לרכך עבורם את התחושות הלא נעימות, על ידי חשיפה מבוקרת לסוגי המגע שאינם נעימים להם. ילדים שאינם אוהבים שנוגעים בהם בריפרוף עשויים ליהנות דווקא ממגע "בעל נוכחות". לכן, על ההורים לנסות ולשנות את סוג התחושה שהם מעניקים לילד. לעומת זאת, אצל ילדים בעלי תת תחושה ("היפו סנסיטיביות") כדאי לעורר את התחושה על ידי התנסויות שונות כמו הליכה על חול, או מגע עם בוץ, שימוש בצבעי מים ואפילו ציור על הידיים או הדבקת מדבקות על גופם והסרתן.

 דרכים לעודד ולפתח את חוש המישוש 

·          בחודשים הראשונים לחייהם תינוקות נוטים להיות פסיביים. בחודשים אלה חשוב להרבות לגעת בהם, בליטוף, עיסוי וכו'. אחד היתרונות של חוש המישוש הוא יכולת הקליטה הרחבה שלו, ולכן כדאי לחבק וללטף גם בזמן האמבטיה וכאשר מחליפים חיתולים. בחורף רצוי לחמם את החדר לטמפרטורה נעימה וחמימה אשר תאפשר לתינוק ליהנות ממגע גם כאשר הוא ערום. המגע בידיים מספק מעין תגבור וגירוי של עצבי המגע. אפשר גם לקחת בדים בעלי מרקמים שונים כמו מגבת, בד קטיפה, כותנה חלקה וכו' ופשוט להעביר אותם על גוף התינוק כדי להפגיש אותו עם תחושות שונות. 

·          מגיל 3 חודשים ואילך, כאשר התינוק מתחיל לגעת בחפצים בעזרת הידיים, כדאי לדאוג לצעצועים בעלי מרקמים שונים ומחומרים שונים - עץ, בדים, פלסטיק קשיח או רך, עם בליטות עגולות או פסים בולטים, חלקים, מחוספסים וכו'. מומלץ להשתמש בבובות רכות ונעימות למגע, או בבעלי חיים מבד בטקסטורות שונות. עבור התינוק, כל מפגש עם סוג שונה של חומר מעודד את תאי המוח מחדש.  

·          בערך בגיל שנה חשוב להתחיל לציין בקול רם מהו סוג החומר ומהי התחושה. למשל: "זה חלק", "תראה כמה שזה נעים" או "זה מחוספס וזה קצת קשה".   

·          גם האוכל קשור לחוש המישוש, ולכן בגיל בו יושבים ואוכלים בכסא, רצוי להתגבר על תאוות הניקיון והסדר, ולתת לפעוט לחוש את המזון גם בידיים ובאצבעות. בדרך זו הוא ילמד לחוש תחושות נוספות הקשורות למאכלים שונים.

  להתפתחות חוש המישוש יש השלכות על מגוון רחב של תפקידים. התפתחות לקוייה של חוש המישוש עלולה ליצור בעיות מוטוריות, רגשיות וחברתיות. למרות זאת, לעיתים נראה שממעיטים בחשיבותו.